שמישהו יוציא אותי מהכלים

מכירים את השאלה: ״מה הדבר האחרון שתרצה לעשות בחיים״?

אז כלים.

לפני שאני מת, אני רוצה להגיע למצב 0 - כיור ריק. לא להצטרך לשטוף את כוס הקפה של אחרי לצד הכפית המערבבת, בלי לפחד לגשת לשאריות האוכל בסירים ובלי להגביל מראש את כמות הכלים לשימוש בארוחות.

למשל, כשאני חותך סלט, למה לא לאכול עם הסכין הזה? וקרש החיתוך, לא יכול לשמש כצלחת?

אבל הכי מעצבן, כשאני שוטף וסופר אחורה כהרגלי כמה כלים נשארו, ופתאום מגישים לך כוס קפה שחור שעמדה שבוע במרפסת ליד העציץ, וצומח בה נענע ליד הפטריה הלבנה. או צלחת של ענבים שיומיים נחה ליד המיטה עם הצידוק של ״אנחנו נושמים את זה מאמי״ …

ואתה עומד שם מול הכיור, כולך קצף על הידיים, מבטיח לעצמך שעכשיו אתה לא שוטף שוב לפחות יומיים, מתחיל להצדיק שימוש בכלים מפלסטיק, מחשבות עולות על הקמת מפלגה שמקדמת שימוש בפלסטיק מתכלה וכל ההכנסות יתרמו להצלת צבי הים, ולהשמדת המדוזות.

ואני בא לעבוד אני

עוד רגע מגיע שפל המדרגה, שמחזיר אותך לצבא, הוא הרגע שאתה דוחף את היד שלך לסחלה בכיור.

הסיזיפיות של שטיפת הכלים - מטלה שכמו כמו אנרגיית השמש - לעולם לא תיגמר, גרמה לי לחשוב שסיזיפוס, האל היווני עם הסלע במעלה ההר... היה פראייר לידי.

לדעתי לדחוף את הסלע במעלה ההר כמו סיזיפוס, זה משחק ילדים בהשוואה לשטיפת כלים.

קודם כל זה נראה לי ממש מגניב כשאתה מגיע לפסגה, להסתכל על הנוף, לנוח רגע, ואז לראות את הסלע מדרדר, מקפץ כזה על המדרון, לשלב ידיים על החזה ולצפות בו מתגלגל כפרה עליו.

זה גם אחלה כושר, בטח מחזק יופי את התאומים. לא שדחפתי המון סלעים במעלה הרים, אבל זה מרגיש ״ספורט שמפתח שרירים שלא חשבנו עליהם״. ברור כי מי יחשוב לגלגל סלע במעלה הר?

על זה אומרים סיזיפית ומשווים את זה לשטיפת כלים?

פתאום שוכחים שסיזיפוס היה פאקינג אל יווני?

זה אומר גם אל, עם מניירות של חתיך. אפילו אותי זה מדליק. קצת. וגם ספרטנים.

ואם כבר אלים יווניים סובלים, מה עם אטלס - שסחב את כדו״א על הגב, סחב אותו והסתובב יופי סביב השמש. מחדל שאף אחד לא קרא לזה עבודה אטלסית. כשאתה עושה כלים, אתה משפשף טחינה מהצלחת ונוגע בכל הגועל נפש ביד חשופה, דברים שעוד שנייה יהיו בתוך פח הזבל ורק משוגע יהיה מוכן לגעת בהם.